תרגם וערך - זהר מולנר

זה היה בוב מארלי שהפך את מוסיקת הרגאיי לתופעה בינלאומית. בעקבות גל הצלחתו בשנות השבעים עלו והתפרסמו אמני רגאיי נוספים והרגאיי הפך לז'אנר מן המניין בעולם המוסיקה.

הרגאיי היווה את צמיחתה והתפתחותה של המוסיקה בג'מייקה. החל מ- Ska ודרך Rock Steady, האי הקולני ביותר ביקום הכריז על עצמאותו המוסיקלית והטביע את חותמו על העולם.

בשנות הארבעים ג'מייקה הושפעה רבות מקדחת הג'אז שהתפשטה מארה"ב. הרכבים רבים צצו ועלו בעיקר על מנת לשעשע את התיירים המבקרים. בתחילת שנות החמישים החל ה- Rhythm & Blues בארה"ב, לצבור תאוצה בעוד הג'ז אט אט דעך וסימן את מעבר המוסיקה הפופולארית לחזקה וצעירה יותר. שינוי זה התפשט גם לג'מייקה כפי שהתפשט בעולם כולו.
	Ray Charles

ג'מייקה עצמה החלה להשתנות, האי התאפיין ברובו בכלכלה כפרית, אך תושבים רבים החלו להגר לבירה קינגסטון, בחיפוש אחר צמיחה כלכלית.
בסופי השבוע תושבי קינגסטון, החדשים והישנים, היו מתאספים לריקודים בשטחים פתוחים בכל רחבי העיר. Sound Systems (דיסקוטקים ניידים קולניים) היו משמיעים את מיטב הטרקים העדכניים בארה"ב. מאחר ובזמנו אנשים רבים היו מעוטי יכולת ואפילו רדיו היה נדיר, זו הייתה, אז, הדרך היחידה לשמוע תקליטים חדשים.

R&B הייתה המוסיקה הפופולארית ביותר בקרב הסאונד סיסטמס. על מנת להשיג את הצלילים העדכניים ביותר היו בעלי הסאונד סיסטמס נוסעים תכופות לארה"ב או מעסיקים סוכנים שישלחו להם את התקליטים. תקליט פופולארי היה עשוי להישמע 15 עד 20 פעם במהלך ערב ריקודים אחד.

באמצע שנות החמישים שלטו שני סאונד סיסטמס עיקריים בקינגסטון - Duke Reid עם ה- Trojan ו- Clement Dodd עם Sir Coxsone Downbeat. התחרות ביניהם הייתה קשה והמשיכה לתוך העשור הבא. תחרות זו היוותה את אחד הזרזים החשובים בהתפתחות תעשיית המוסיקה בג'מייקה.
	Duke Ried's Sound System

West Indian Records Limited - W.I.R.L, והחל לשחרר תקליטים של אמנים מקומיים.

הם היו העתקים בוטים של מוסיקה אמריקאית אבל עדיין בהיותם חדשים הושמעו רבות בקרב הסאונד סיסטמס המקומיים. דיוק ריד וקלמנט דוד זיהו מיד את הפוטנציאל הטמון בתקליטים שיושמעו אקסקלוסיבית אצלם ופתחו אולפנים משלהם. כך בעצם נולדה תעשיית המוסיקה בג'מייקה, ומשם קצרה הייתה הדרך שהמוסיקה הג'מייקנית תמצא זהות משל עצמה.

בסביבות שנת 1960 (ישנם גרסאות רבות לשנה המדויקת) נולדה לעולם מוסיקת ה- Ska. ההעתקים המקומיים של R&B לא סיפקו את הסחורה והג'מייקנים היו מוכנים למשהו חדש.

יש האומרים כי אבי הז'אנר הוא פרינס בסטר שעבד אצל קלמנט דוד ועזב אותו והקים סאונד סיסטם משל עצמו. הוא פגש בזמר בשם דריק מורגן וביקש ממנו להצטרף אליו להקלטת אלבום חדש. במהלך אותן הקלטות נוצר ה-Ska ששילב מוסיקת פולקלור ג'מייקנית (Mento) עם R&B. הדגש היה על afterbeat של הגיטרה בשירים. מקור השם מהבסיסט שניגן בהקלטות שהיה קורא לכולם "skavoovie".

ה-Ska התאים בדיוק למהלך אותם ימים בג'מייקה. עם קבלת עצמאותה, הגאווה הלאומית גאתה וכל דבר מתוצרת מקומית התקבל בידיים פרושות. ה–Ska שגם נוצר על ידי מעמד הפועלים שיקף את מוסיקת העם, ואת המוסיקה של גטאות קינגסטון וזמן לא רב עבר עד שסאונד סיסטמס רבים נוספים החלו ליצור תקליטי Ska משלהם. התקליטים נוצרו בעיקר עבור הסאונד סיסטמס ופחות למכירה. תקליטים נמכרו במחירים אסטרונומיים לאותה תקופה ובעצם על מנת לשמוע משהו חדש היו חייבים התושבים לצאת לרחוב, לשמוע ולרקוד.

The Skatalites

הרכבים חדשים נוצרו כגון ה- Wailers, ה- Maytals, וזמרי סולו כגון אלטון אליס ואריק מוריס... אך מורגן עדיין היה הפופולארי ביותר. מורגן כבש את מצעדי הפזמונים והרוויח סכומים גדולים יחסית מהופעות במועדונים.

זו הייתה גם התחלתו של רוברט נסטה מארלי הצעיר שקיבל את הדחיפה הראשונה שלו מלסלי קונג אך רק כאשר התחיל לעבוד עם נביל "באני" ליבינגסטון ופיטר טוש ב- Wailers כשהקליטו אצל קלמנט דוד החל הקסם. "Simmer Down" היה אחד הלהיטים בתחילת שנות ה-70 ונמכר ב-70,000 עותקים תוך שבועות מספר.

באותם זמנים הסאונד סיסטמס כבר היו לעסקים גדולים (לקלמנט דוד לבדו היו כארבעה) , נוצר צורך בתקליטים רבים. האולפנים הגדולים היו מעסיקים הרכבים שהיו מגבים זמרים ומשחררים קטעים אינסטרומנטאליים שהיו לאחד מאבני היסוד של ה- Ska.

עד 1964, Ska הפך למוסיקה המזוהה עם ג'מייקה וביריד העולמי שנערך באותה שנה בניו יורק נשלחו ג'ימי קליף, פרינס בסטר, וקרול קרופורד (מיס עולם באותה תקופה) על מנת לייצא את המוסיקה לארה"ב. ביריד היו הופעות ושיעורי ריקוד אך ללא הצלחה משמעותית.

באנגליה לעומת זאת ה-Ska כן תפס, בייחוד בקרב הקהילה הג'מייקנית שגדלה לאחר מלחמת העולם השנייה בעקבות הצורך בכוח אדם שיעזור בבניית ההריסות וחידוש התשתיות במדינה. המהגרים היו מייבאים את מה שמתרחש בג'מייקה וסאונד סיסטמס הוקמו גם באנגליה. האולפנים זיהו את הפוטנציאל הטמון באנגליה והחלו למכור גם שם. לאחר שנים מספר החל ה-Ska לפרוץ גם למיינסטרים של המוסיקה בממלכה. השיר "My Boy Lollipop" של הזמרת מילי סמול הגיע למקום שני במצעד הפזמונים באנגליה ובארה"ב.

ה-Rude Boys הגדירו עצמם על ידי לבוש וריקוד. ה- Ska הייתה מוסיקה קצבית ומהירה וצרכה אנרגיה רבה מהרוקדים, אך ה- Rude Boys לא אהבו לזוז במהירות זו ופשוט היו רוקדים חלק מהשירים בחצי מהמהירות, מה שהוביל את הולדת ה- Rock Steady.

סיבות נוספות שנטענו כגורמים להיווצרות ה- Rock Steady היו קיץ חם מאוד בג'מייקה שאילץ את הרקדנים לרקוד לאט יותר במקום להשתולל וחוסר שביעות רצון מצד המוסיקאים מקצב ה-Ska וחיפוש אחר דבר חדש.

הקצב החדש היה פופולארי ביותר ולהיט בשם "Take it easy" שבוצע על ידי Hopeton Lewis מכר בסוף שבוע אחד 10,000 עותקים. הרוקדים בדיסקוטקים עתה יכלו לחסוך באנרגיה ולהישאר על רחבת הריקודים זמן רב יותר. האולפן של דיוק ריד חזר לגדולתו כאשר הוא ביסס את עצמו כביתו של הסגנון החדש. הוא צירף אליו אמנים והרכבים כגון: Alton Ellis, The Paragons, Dobby Dobson שגובו על ידי להקת סטודיו חדש בשם הסופרסוניקס. הרכב נוסף שגובה על ידם, אחד הטובים בזמנו, היה ה- Techniques, עם להיטים כגון "Queen Majesty" ו- "Love Is Not A Gamble".

ה-Ska שהצליח חלקית באנגליה וזרח לזמן קצר הוחלף עתה ב- Rock Steady שהיה להצלחה גדולה. מי שנעשה לנציג הז'אנר באנגליה היה דזמונד דקר שעבד בסטודיו של לסלי קונג. ב-1967 הוא שיחרר את הלהיט הראשון שלו "007–Shanty Town" (שנכלל בפס הקול של הסרט "The harder they come"). הלהיט הגדול ביותר שלו היה "Israelites" שהגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים באנגליה, קנדה, שוודיה, גרמניה, הולנד ודרום אפריקה בעוד שבארה"ב רק הגיע למקום התשיעי.

recorded at 1969

כבכל סגנון מוסיקה חדשה נולדו גם כוכבים חדשים – לי סקרץ' פרי, באני לי, Engineer Osborne – "קינג טאבי" רודוק. פרי בתחילה עבד בשביל קלמנט דוד ולעיתים קרובות היה אחראי על עבודת ההפקה באולפן אך לא גרף תהילה וכסף מעבודתו. קינג טאבי עבד בשביל דיוק ריד ואף ניהל סאונד סיסטם משל עצמו. הרקע שלו כמהנדס חשמל תרם לסאונד הייחודי שלו כשהוסיף אפקטים למיניהם לשירים שלו. פרי היה הראשון מהגל החדש של האמנים שהוציא להיט גדול – "People funny people". לאחר הצלחתו הוא פתח לייבל משלו בשם Upsetter Records. הוא הוציא שני להיטים נוספים ב-1969 "Tighten Up" של ה- Untouchables ו- "Return of Django" של ה- Upsetters, שהיו להקת הבית של הסטודיו. הלהקה כללה שני אחים, קרלטון ואסטון בארט.

Lee "Scratch" Perry

בסוף 1967 הווילרס עזבו את קלמנט דוד והקימו לייבל משלהם שנכשל בין השאר מפני ששלושת חברי הלהקה בילו בבית הכלא. פיטר טוש ישב על חבלה במהלך הפגנה נגד השלטון ברודזיה (זימבבואה), ובאני ווילר ומארלי על אחזקת מריחואנה.

לאחר כשלון הלייבל, הם חתמו גם אצל Jad, חברה שנוהלה על ידי הזמר ג'וני נאש ככותבי שירים והרוויחו כ-50 דולר ג'מייקני לשבוע. הלהקה הייתה כשרונית ביותר אך עדיין לא הצליחה לחתום על עסקאות גדולות מחוץ לג'מייקה. שותפים פוטנציאליים נמנעו מלעבוד איתם עקב המוניטין המרדני שלהם. לכן, כשפרי הציע להם להצטרף הם קפצו על ההזדמנות וחיבור טוב נוצר מיד עם האחים בארט. שיתוף הפעולה עם פרי לא יצר הצלחה במצעדים אך במובנים ארטיסטיים הביא אותם למקום אליו לא הגיעה אף להקת רגאיי לפניהם.
בינתיים קינג טאבי לקח את הרגאיי המתפתח לכיוון אחר. ה- DJ שהיה שר על גבי טרקים אינסטרומנטאליים היה עיקר הסאונד הסיסטמס העכשוויים ולקינג טאבי היה את אחד הטובים שבהם – יוארט בקפורד שהיה ידוע בכינויו U-Roy. טאבי גילה שניתן לעשות מניפולציות בטרקים וניתן להוריד מהם את הקולות, מה שיצר גרסא חדשה של השיר, עליה יכול היה U-Roy לשיר - toasting. השילוב של שני האלמנטים הגיע ישר לראש המצעדים והיווה בהמשך השראה ל- Hip Hop.

רבים עלו וחיקו את הז'אנר החדש אך U-Roy הוביל את הסגנון במהלך המחצית הראשונה של שנות השבעים שהיה משלב מסרים פוליטיים רבים בשיריו וגינה את הקפיטליזם.

באנגליה אולפני Trojan התמקדו בקצה המסחרי יותר של הרגאיי עם קצב מלודיה רכה ומיתרים מאחוריהם. ואכן בשנים 1970-1975 נרשמו כ- 23 במצעד עם אמנים כגון John Holt,,Ken Boothe Bob and Marcia, , Desmond Dekker, Dave and Ansell Collins .

שתי לייבלים עיקריים תמכו באמנים Attack של באני לי ו- Upsetter של לי פרי. זו הייתה ההוכחה שהרגאיי יכול לצאת מגבולות הקהילה האפריקאית קריביאנית ובעצם פרשה את הדרך בפני בוב מארלי ולהקתו שתקליטיהם יופיעו עתה בלייבל Island של כריס בלקוול (לימים כונה ע"י פיטר טוש chris white-worse). בלקוול עבר ממוסיקה ג'מייקנית לפרוגרסיב רוק בשנת 1967 והפך לאחד הלייבלים המובילים באנגליה בסגנון זה, אך עדיין שמר על אהבתו למוסיקה ג'מייקנית ועדיין החזיק בג'ימי קליף שהיה חתום אצלו. הוא הביא את קליף לאנגליה והפך אותו לכוכב בינלאומי עם להיטים כמו "Give And Take", "Many Rivers To Cross" , "Wonderful World, Beautiful People".

ציור קיר של פיטר טוש - Trenchtown, JA

קליף גם כתב שירים עבור דזמונד דקר "You Can Get It If you Really Want" ואף פנה לפן הפוליטי בשירו "Vietnam" עליו הצהיר בוב דילן כשיר המחאה הטוב ביותר שנכתב אי פעם. קליף בהמשך חזר לג'מייקה וניסה לפנות למוסיקת ה-Soul אך לא הצליח רבות ואז פנה למשחק וכיכב בסרטו של הבמאי\תסריטאי פרי הנזל "The harder they come". הסרט הגיע לאקרנים ב-1972 ובעקבותיו פסקול הסרט. הסרט יותר מכל הביא את הרגאיי וג'מייקה לתשומת הלב העולמית בלי מודעות לשוק האדיר שנפתח עקב כך. הדמויות דיברו ב- patois, סגנון דיבור ג'מייקני, כמעט בלתי ניתן להבנה על ידי מי שאינו תושב המקום, וסיפרו את סיפור עלייתו ונפילתו של אחד ה-Rude Boys. הפסקול כלל 12 שירים חציים בוצע על ידי קליף והשאר קלסיקות רגאיי כגון "Rivers Of Babylon" של המלודיינס    , "007 (Shanty Town)" של דזמונד דקר ואחד מגדולי ההמנונים של ה-   "Johnny too bad  "Rude Boys של ה- Slickers.

בין ההצלחה במצעדים לבין הסרט, הרגאיי זכה להכרה אך צריך היה מישהו שיחבר את הכתיבה, המוסיקליות וכריזמה כדי לבסס את הרגאיי כמסחרי ומצליח. המישהו הזה כבר היה שם...
ה-Wailers ב-1972 עם האחים בארט כחלק מההרכב עברו לאנגליה (לאחר מריבה עם לי פרי על זכויות ותמלוגים) ועבדו אצל ג'וני נאש. הם עבדו עם נאש על סרט שוודי בכיכובו שמעולם לא שוחרר וליוו אותו באלבומו I Can See Clearly Now"". מארלי אף חתם עם CBS והוציא את האלבום Reggae On Broadway"" שמכר בקושי 3000 עותקים.

ברנט קלרק, איש יחסי הציבור של נאש השקיע מאמצים רבים בקידום ההרכב ודאג לחברי הלהקה לבית שהפך למוקד של אמנים שחורים בתחילת דרכם.
לאחר שנאש עזב את בריטניה לטובת ארה"ב, קלרק החל לעבוד אצל כריס בלקוול והביא לו דמו של שירים שמארלי כתב עבור נאש. בלקוול שהכיר את ההרכב ושקל בעבר להחתימם אך נמנע עקב המוניטין הרעוע שלהם החליט להחתים אותם, עבור סכום מזערי של 8000 דולר. ההרכב חזר לג'מייקה על מנת להקליט את האלבום "Catch a fire". מארלי שלח את השירים שהקליטו לבלקוול, שזיהה מיד את הפוטנציאל להחדרת האלבום והרגאיי למיינסטרים. אך הסאונד לטעמו היה עדיין ג'מייקני מדי ובתגובה הוא גייס את הגיטריסט אל פרקינס ונגן הקלידים רביט בנדריק למשימה על מנת לרכך ולעדן את האלבום.

Island Records  השקיעו רבות באלבום בניסיון לקדמו באירופה וארה"ב. חברי הלהקה היו כבר כעשור ביחד אך סדקים נתגלו כאשר בלקוול דחף את מארלי להיות הזמר המוביל בהרכב ולא הסתדר טוב עם טוש הבעייתי ובאני ווילר שסירב לחתום על חוזים ולצאת למסע הופעות ארוך. למרות הכסף והכוח של Island Records האלבום לא הפך את ההרכב לכוכבים בינלאומיים, עולם הרוק הלבן עדיין צריך היה זמן לעכל את התופעה החדשה (התופעה התקבלה באמת עם הביצוע מחדש של אריק קלפטון לשיר "I shot the sheriff") אך האלבום בכל זאת הניח את הבסיס להפיכת הרגאיי לתופעה עולמית.

Catch A Fire